25.3.2019

אפתח בהתנצלות. לאן נעלמת? שואלים אותי, מדוע אינך כותבת?
אני דווקא כותבת. ספר. הנה, העזתי לומר, אני כותבת ספר. והדבר דורש אורך נשימה והתמסרות מסוג אחר מאשר כתיבת טורים קלי אצבעות על המקלדת, החביבים עלי עד מאד, אך פינו דרך לספר המבקש לצאת לאור.
אולם כשמתרחש אירוע משמעותי, כמו הקמת פסל שעון השמש במקדוניה - אני שמחה לשתף אתכם.

English version - http://matygrunberg.com/exhibitions--events/macedonia-march-2019-the-yellow-giant-wakes-up

הקמת פסל שעון השמש

                     מתי G. ופסל שעון השמש,                                          צילום: שלומי אמסלם

בארבע השנים האחרונות, מדי חודש מרץ, מתי G. ואנוכי שמים פעמינו למקדוניה, ארץ הולדתו, לרגל טקסי זיכרון הנערכים בעיר ביטולה, אשר היהודים קוראים לה מונסטיר, ובעיר הבירה, סקופיה. במהלך שנים אלו עובד מתי G. על יצירת פסל שעון שמש מונומנטלי לזכרה של יהדות מקדוניה שנספתה בשואה. ליצירת הפסל עצמו נדרשים כשלושה חודשים, אך כל "המסביב" (גיוס כספים, קבלת אישורים...) מזדחל בזמן האיטי שלו, כיאה לשעון שמש שיודע שהוא נצחי ואינו ממהר לשום מקום.

בחלקי נפלו החובה והזכות ללוות מסע זה בכתיבה ובצילום (לינקים לרשימות קודמות בנושא מפורטים בסוף טור זה). הפעם אנחנו מתרגשים במיוחד. שעון השמש, על כל חלקיו, מוכן, צבוע בצהוב מאיר עיניים. אנחנו מגיעים כדי להרכיב את הפסל במפעל המתכת בו נבנה. שעון השמש הוא קונסטרוקציית מתכת, קוטרה 9 מטר, ומשקלה קרוב ל – 3 טון, יש להבטיח כי חלקיו מורכבים ומחוזקים כהלכה. מתי מבקש לבחון אותו היטב ולוודא שהכל כתיקונו, דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, הן מההיבט הפיסולי, וחשוב לא פחות - ההיבט הבטיחותי עליו מופקד מהנדס בטיחות מדופלם. מדי בוקר אנחנו מגיעים לסדנת המתכת, עוקבים אחר הקמתו של הפסל, שולחים צילומים לתוכן הכוכבים (אסטרונום) אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים במכון וייצמן למדע, שמלווה בחישוביו המדעיים את פסלי שעוני השמש של מתי G., אילן כותב לנו – הענק הצהוב מתעורר. למעשה זוהי מעין 'חזרה גנרלית' לפני הצבתו של הפסל על המשטח המדהים שבנו עבורו במרכז הגבעה הענקית שהיא בית הקברות היהודי העתיק בבלקן, בביטולה.

 
ובנוגע לאמנות, בערים המרכזיות במקדוניה ניצבים במרחב הציבורי פסלים פיגורטיביים כבירים, גיבורי חיל עטורי שפמות אדירים, רגליהם קיבורות שרירים מסוקסים, חרבות שלופות בידיהם, נשים שופעות גוף, שדי ענק מיניקים תינוקות שמנמנים. (מה חבל, שלעיתים מקלקלים את התמונה מלאת ההוד ילדי צוענים זבי חוטם, מקבצים נדבות.) הפסל שיצר מתי יוצא דופן עד מאד בנוף הזה, ראשון מסוגו במדינה, קונסטרוקציה נקייה עכשווית שלוכדת רעיון מופשט של זמן.
כתום שבוע שעון השמש עומד על תילו. מתי עובר עם זבונקו, מנהל המפעל, על כמה נקודות הדורשות עידון, מקפיד על הוספת חיזוקים שיבטיחו יציבות של הפסל, שיוצג לראשונה בפומבי, כאחת התחנות ב"מצעד החיים".

מרץ 2017, מתי G. ומודל פסל שעון השמש, תחילת הדרך הקמת פסל שעון השמש

מרץ 2019 - שלבים בהקמת שעון השמש, נגיעות צבע אחרונות, חיזוק הקונסטרוקציה. 

בית הקברות היהודי העתיק - משטח פסל שעון השמש
אנחנו עוברים לבית הקברות לסקור את הבסיס שנמצא בתהליך עבודה. את המשטח המרשים תכננה קבוצת HRCHAM, ארבע ארכיטקטיות מקדוניות עזות ונחושות – אנני, מריאנה, ויקי ודניאלה, שאף הכינו מתווה ארכיטקטוני מקסים לפארק החיים שיהפוך את בית הקברות למקום של זיכרון חי, תוך מתן כבוד עצום למתים הנחים ומחכים למבקרים.

סוף שבוע של הרצאות ומפגשים לקראת מצעד החיים

ב – 11.3.1943 בוצע איסוף יהודי מקדוניה על ידי קלגסים בולגרים ששלחו אותם אל מותם במחנה המוות טרבלינקה. מחר, 10.3.2019 יתקיים "מצעד החיים" בביטולה. לא נעים להודות אך אני "שבעת שואה", כתבתי רבות, עשיתי סרט על משפחתי כניצולת שואה – "יהודי מהונגריה" - https://www.youtube.com/watch?v=XJfWE1fcTQ8&t=98s , והנושא נוגע בעצבים הרגישים ביותר ומדכא אותי עד עפר. לכן, אני מפנה את מבטי ומתבוננת בחיים השוקקים היום מתחת לכותרת – זיכרון השואה. כאשר מורם המכסה הנושא את השם "החייאת זיכרון קהילת יהודי מקדוניה בבית הקברות היהודי העתיק בביטולה / מונסטיר" מתגלה עולם שלם של פעילויות שאינן קשורות לזיכרון ואינן קשורות לשואה, אך הן פועל נלווה להימצאותם במקום של הישראלים והיהודים המגיעים מקצוות עולם כדי לזכור, ובתוך כך מביאים עימם את כישרונותיהם ויכולת העשייה שלהם. מקדוניה רוחשת פעילויות הנוגעות לקשריה עם ישראל, קשרים פורמליים ובלתי פורמליים שנוצרים כתוצאה ממפגשים של אנשים שלעולם לא היו נפגשים, אלא שהם שבאו, לזכור ולהזכיר, ותוך כדי כך מכירים אחרים ונוצר תהליך הצועד לקראת העתיד.

עם השגריר דן אורין, חבר יקר

דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, ממנף את פרויקט החייאת בית הקברות היהודי העתיק בביטולה ומקשר אותו לאג'נדה של סדר היום הישראלי הרלבנטי לימים אלו. הוא יוצר חיבורים בתחומים רבים, גשר איתן בין מקדוניה, שהיא מדינה קטנה אבל ידידה גדולה לישראל. כך מגיעים גורמים מעוררי השראה מקבוצות אוכלוסייה שונות בישראל, אשר כל אחד מהם הופך לשגריר של הפרויקט בארץ, כמו אנשי הצלב האדום, רוטרי, וליונס בפעילות המשלבת יהודים נוצרים ומוסלמים ביחד. כך מגיעים אנשי חדשנות טכנולוגית, הפעם נערך סמינר אותו הנחו טוני לוי ומרק מ - HIT חולון, שלימדו קבוצת צעירים כיצד לבנות את google maps. בית הקברות היהודי מופה והוכנס לgoogle maps , צעירי המקום למדו חדשנות טכנולוגית. בשנה שעברה התקיים בביטולה האקאתון לבניית אתר אינטרנט שיאסוף זיכרונות, סיפורים ותמונות של יהדות מקדוניה. מנטורים ישראלים הנחו את העבודה בקבוצות קטנות. הזוכים בתחרות הוזמנו לביקור בישראל ונחשפו לידע וקשרים רלבנטיים לעיסוקם. פעילות תרבות ענפה מגיעה מישראל למקדוניה, הצגות תיאטרון, במאים ושחקנים ומפיצים של סרטים, משוררים משתתפים בפסטיבלי שירה, מקהלות ועוד.
על יד השגריר מסייעות במלאכה במסירות אין קץ, ד"ר רחל שלי לוי דרומר, מזכירה האקדמית של אוניברסיטת בר-אילן וילידת מקדוניה בעצמה, והזרוע המבצעת בביטולה – עורכת הדין מימה דוצ'בסקה, חברת ילדות של שלי, שאמה הייתה חברת ילדות של אמה המנוחה של שלי.

מצעד החיים
השנה משתתפים במצעד החיים בביטולה כאלף איש, רובם מקומיים וחלקם מגיע מארצות שכנות. מישראל באים כמאתיים וחמישים איש. אספר על כמה מהם.
ד"ר יואל רפל מייצג את "מצעד החיים", ואני למדה כי "מצעד החיים" הוא ארגון המונה 48 סניפים בכל רחבי העולם. "מצעד החיים" הוא מותג המאגד תחתיו פעילות ענפה להנחלת זיכרון השואה - סמינריונים בארצות שונות במשך כל השנה, לכל הגילאים, כולל פעילויות באוניברסיטאות והוצאת מסעות למחוזות המוות בהם משתתפים סטודנטים יהודים ולא יהודים בזמן חופשות בין סמסטרים. שנים רבות יצאו המסעות לפולין בלבד. כיום יש נטייה לבזר את הזיכרון ולא לייחד אותו לפולין, ולכן, כמו במקדוניה, מצעד החיים פעיל גם בארצות אירופה אחרות בן התרחשה השואה, ומזכיר למקומיים את הזוועה שארעה, ואת עמידתם מן הצד שאפשרה לה להתרחש, יחד עם השבועה – לעולם לא עוד! לא ליהודים ולא למיעוטים אחרים.
לשכוח את הנספים זה לרצוח אותם בפעם השנייה, מצטט ד"ר רפל את אלי ויזל. ואנחנו זוכרים, זיכרון קשה, מהפך קרביים, אי אפשר להתרגל, אי אפשר להישאר אדישים. למודת טקסים אנוכי, הנאומים חוזרים על עצמם, הדברים מוכרים היטב, אך לפתע מנקב את המעטפת וחודר לבני המעיים פרט ספציפי, מוחשי – נוהל המסדיר את החיים ב"מונופול" מפעל הטבק בסקופיה, בו נכלאו היהודים לקראת שילוחם לטרבלינקה. בין השאר קובע הנוהל כי חדר שירותים אחד ישרת את שלושת אלפים השוהים במקום עד מותם, חדר השירותים יפעל חצי שעה ביום. עוד קובע הנוהל כי אסור לשתות. אסור לשתות. אני תוהה על האדם שכתב את הנוהל, על אלו שאישרו אותו, מדוע? מה חשבו לעצמם? מה הרגישו? הרוע כריזמטי הרבה יותר מהטוב, מסבירה ד"ר דניאלה גורביץ' מאוניברסיטת בר-אילן. ואני חושבת לעצמי שהרוע מחלחל לתאים הזעירים ביותר, יוצר מציאות מפלצתית.

מכבד את האירועים בנוכחותו זאב אלקין - השר להגנת הסביבה, לירושלים ולמורשת, אשר חונך את 'שביל ירושלים' בבית הקברות היהודי העתיק. בניית השביל התאפשרה על ידי תרומה של המשרד לירושלים ומורשת.

מגיעה גוסטי ברוורמן, ראשת המחלקה לפעילות בתפוצות של ההסתדרות הציונית העולמית, אשר יחד עם חבר הכנסת לשעבר, מודי זנדברג, מעבירה סמינריון בשם iVision הנוגע בציונות ובחדשנות לכשלושים צעירים, יהודים, שהגיעו מארצות אירופה השונות.
https://ivision.beit-haam.com/about/

מ.ג. עם גוסטי ברוורמן ומודי זנדברג

את אוניברסיטת בר-אילן מייצגת נבחרת נשית מרשימה של דוקטוריות, וכן ריפעת סוידאן, ערבי בדואי, יועץ דיקן הסטודנטים לבני מיעוטים. אני למדה כי באוניברסיטת בר אילן למעלה מ- 1400 סטודנטים ערביים. לשאלתי – מדוע ערבי יבחר ללמוד בבר-אילן, הידועה ברוח הדת המסורתית שלה, מפתיע ריפעת כשהוא עונה כי דווקא בשל הרוח השמרנית, המסורתית המאפיינת את אוניברסיטת בר-אילן, נוח לסטודנטים הערבים בין כתליה, שגם הם מגיעים מחברה מסורתית שמרנית. ריפעת, שמשתתף גם הוא במצעד החיים בביטולה, מספר כי תכנית הלימודים בתיכון של הנוער הערבי כוללת יחידות לימוד על השואה זהות לאלו של הנוער היהודי, אבל תחושת הנוער הערבי לנושא היא כאל "יחידת לימוד".
ד"ר דניאלה גורביץ', עומדת בראש "מרכז דנגור" באוניברסיטת בר-אילן, מרכז דת / עולם שנפתח בפקולטה למדעי הרוח. המרכז פועל כמתווך בין-דתי ובין-תרבותי במגוון תחומי דעת המשותפים לכל העמים ולכל התרבויות, מורשות ומסורות, המבוססים על סובלנות, כבוד הדדי ותפיסת עולם הומניסטית אינטלקטואלית. בשנת 2005 נאבקה ד"ר גורביץ על דעתה, ומאז יוצאות מבר אילן למצעד החיים משלחות בהן משתתפים גם סטודנטים ערבים וערביות. חוויה שמשנה ומרחיבה את זווית הראיה שלהם על מדינת ישראל ומאבק היהודים למדינה משלהם. משלחות הכוללות ערבים יוצאות גם ממקומות אחרים בארץ. אספהן בהלול, בתו של חבר הכנסת לשעבר זוהיר בהלול, שנאם בטקס בביטולה בשנה שעברה, עושה דוקטורט בנושא השואה.
בהחלט נושא למחשבה.

הקבוצה הרישמית של אירגון מצעד החיים היא קבוצת צעירים מנחל שורק בהובלתו של מאיר ונחוצקר. המפתיע הוא שצעירים אלו לא שמעו מעולם על מקדוניה והתחברו לסיפור השואה העלום באופן יוצא דופן. הם השתתפו בסמינר הזיכרון במהלך השבת.

מיכל שניידר גוטמן, דור שלישי ליוצאי מונסטיר, (ביתם של שרה'לה קלדרון ופיני גוטמן) הלהיבה קבוצת נוער מכוכב יאיר, חברה לד"ר הנס שולץ מבאדן אשר בגרמניה, כומר אשר גייס את קהילתו לפרויקט החייאת בית הקברות מתחילתו, שניהם חברו לקבוצת הנוער של הצלב האדום בביטולה, ויחד יצרו קהילה של נוער תחת הפרויקט – A road map to reconciliation. 

ראו אחת מהפעילויות של הקבוצה, שחלקן התקיימו במרחב הציבורי בעיר - פלאש מוב בכיכר מגנוליה, הכיכר המרכזית בביטולה – שימו לב לשגריר, דן אורין, המצטרף לשמחה בעמידת ידיים בלתי שגרירית בעליל...
https://www.youtube.com/watch?v=9HjHdz_gbEI&feature=share

היהלום שבכתר היא קבוצת "עוצמה" שחבריה הם נוער עם צרכים מיוחדים. את הקבוצה מובילה המוזיקאית, מנצחת המקהלות – עופרה כהן, שחושבת שלכל אחד מגיעה הזדמנות ללמוד מוזיקה, ולכן הקימה את מקהלת "עוצמה". לכל אחד מחברי המקהלה הצטרף הורה מלווה, למקהלה הצטרפו האח והאחות התמירים והמקסימים, אורי ונועם כל-טוב המכונים בחיבה רבה - "הכלטובים", יחד הם שרים בכל אחד משורת הטקסים, ומרגשים עד מאד את הנוכחים.

                    שתיים מבנות "עוצמה" במצעד החיים

המפגש עם פסל שעון השמש

פסל שעון השמש ממתין לנו בסבלנות במפעל המתכת הסמוך לבית הקברות. גודלו העצום, צבעו הצהוב ומורכבותו, מעוררים השתאות וסקרנות בקרב הצופים המעתירים על מתי G. מחמאות ושאלות. מימינו של השר זאב אלקין -אלכסנדר ניקוליץ קונסול הכבוד של בוסניה בישראל. שעון השמש נבוך מעט מתשומת הלב והסיקור העיתונאי, אך בסתר המחוג המצביע על השעה, הוא מבסוט עד מאד. הוא עבד קשה כדי להיוולד, וייעודו הוא להיות חשוף לקהל הרחב, לשמר את הזיכרון, ולהביא תקווה.

השר זאב אלקין, מתי גרינברג, והשגריר דן אורין, לפני פסל שעון השמש מימין - אלכסנדר ניקוליץ קונסול הכבוד של בוסניה בישראל

                                         קבוצת "עוצמה" בכניסה לבית הקברות

עם רדת הלילה מתי ואני מצטרפים לאוטובוס המסיע את להקת "עוצמה" מביטולה לסקופיה לקראת אירועי יום המחרת. אנחנו מותשים, הילדים ממשיכים לשיר (שלוש שעות נסיעה עמוק לתוך הלילה).

– איך הם מחזיקים מעמד? אני שואלת את עופרה
- הם כל כך אוהבים לשיר ולהשתלב בחברה הרגילה – הם מחזיקים מעמד.

סקופיה, טקס זיכרון ופתיחת מוזיאון השואה
למחרת מתקיים מעמד הזיכרון ב"מונופול". משתתפים שגרירים רבים מכל ארצות העולם. ילדי "עוצמה" מניחים את זר הפרחים המייצג את "מצעד החיים" ומובילים את שירת "התקווה", ואני חושבת לעצמי שזה נפלא, לא רק ששרדנו, לא רק שאנחנו "כאן" כדי לזכור ולהזכיר, אנחנו גאים בקבוצת הילדים המיוחדים שלנו, ומעמידים אותם בחזית!!  התגלגל לידי צילום נוגע ללב, דווקא מאחור.... הצלם הוא שלומי אלקבץ שליווה את האירועים בצילום תמונות סטילס והצליח להיות  בכמה מקומות בעת ובעונה אחת. הגב הרחב במרכז התמונה שייך לשגריר דן אוריין, לימינו, עופרה כהן.

 צילום: שלומי אמסלם, הצלם שהצליח להיות בכמה מקומות בעת ובעונה אחת

מתי G. ואני מניחים את זר עירית בת ים

בהמשך היום נערך טקס חגיגי בו נחנך מוזיאון השואה בסקופיה. בשנה האחרונה הוקמה במוזיאון תצוגת קבע מקיפה ומרשימה, זהו המוזיאון הגדול בבלקן וכדאי מאד לשים אותו על מפת הטיולים באזור. הטקס מתקיים בתאטרון הלאומי של מקדוניה הסמוך למוזיאון ונוכחים בו דיפלומטים רבים ואנשי הקהילה היהודית. ראש ממשלת מקדוניה נושא דברים, השגריר, דן אורין, מביא את דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר זאב אלקין נושא נאום מצוין. על הבמה מוצג ספר תורה עתיק ששורשיו מגיעים לספרד, הספר פגום ולכן מותר להציגו לראווה.

 
בערב מתקיים במוזיאון עצמו טקס נוסף, מתי G. ,התינוק היהודי האחרון ששרד את שואת יהודי מקדוניה, נושא דברים. סיפור הישרדותו והפיכתו לאמן בינלאומי מעוררים התרגשות וענין רב בקרב הנוכחים והוא זוכה לחיבוקים חמים. עבודותיו הנוגעות לשואה מוצגות בקומה השלישית של המוזיאון והן חלק מתצוגת הקבע של המוזיאון, סגירת מעגל עם תמונתו הנכללת בתצוגת המוזיאון, כילד בן שלוש בלבוש מקדוני, ותמונה הנועלת את פרק התקומה, מתי, אז מטיה, ואחותו הצעירה, ליאורה, אז לאורה, על סיפון אניית הכפאלוס בכניסה לנמל חיפה, 1948.

                 מ.ג. מספר את סיפורו האישי בפתיחת מוזיאון השואה

   מ.ג. ואיש הרדיו הוותיק, אליהוא בן-און מצביעים על תמונות של מתי כילד בן שלוש במקדוניה

תם ולא נשלם.... 

ולסיום – כתבה שפורסמה השבוע במקומון "השקמה" בת ים, העיתונאי אביחי חיים (על מתי, כמובן, נו, על מי?)
https://www.hashikma-batyam.co.il/culture/10968/

לינקים לטובת החפצים לקרוא את הטורים שפרסמתי בנושא בעבר:
דצמבר 2015, ביטולה - יומן עבודה 1 http://www.nomikan.com/?p=572
ינואר 2016, ביטולה – יומן עבודה 2 http://www.nomikan.com/?p=128
פברואר 2016, זיכרון / מבט לעתיד http://www.nomikan.com/?p=116
מרץ 2016, זיכרונות רדופים, תערוכה http://www.nomikan.com/?p=106
מרץ 2018, יומן מסע, מרץ 2018 http://www.nomikan.com/?p=1535
אפריל 2018, מצעד החיים / העומדים מן הצד /מקדוניה http://www.nomikan.com/?p=1585
אפריל 2018, מה שלא ידעתי על טרבלינקה http://www.nomikan.com/?p=1622
יוני 2018, פסל שעון השמש רוקם מתכת וצבע http://www.nomikan.com/?p=1719
יולי 2018, פסל שעון השמש, ואף על פי כן... http://www.nomikan.com/?p=1778

ולחפצים להעמיק לחקור בעבודת האמנות של מתי גרינברג - www.matygrunberg.com