עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    תפרן, המוזיאון על התפר - רשימה מצולמת

    38 תגובות   יום רביעי, 17/7/19, 12:19

    לעוף, להרגיש בחופשה בלי להיות בחופשה, סתם כך ביום חול, נכון יותר, בערב של חול, כי היה כמעט ערב, השמש לא שקעה עדיין, והרוח נגעה בעור, עוררה והניעה  לצאת מהבית, לכבוש את העולם. 

    לא משנה שכיבוש העולם הסתיים בביקור במוזיאון על התפר* בירושלים, אבל כן, כן, הרוח שהניעה אותי, יכלה באותה מידה לגרום לי לכבוש את העולם.

    הייתי כמעט נפוליאון.

     

    היתה לי שעה וחצי עד סגירת המוזיאון, זאת אומרת, שעה נטו לביקור עצמו, אם אזדרז כמובן.

    הזדרזתי.

    שם התערוכה "גם העצים מדממים" צמרר את צמרותי ומשך את לבי, ומחר, ליומה האחרון של התערוכה לא אוכל להגיע.

     

    מצאתי חניה במגרש שממול, שפעם היה שם שער מנדלבאום, ששווה הרבה רשימות נוספות, שלמתי 30 ₪ עבור חניה אחרי התמקחות בערבית, שלא צלחה.

    כן צלחתי לחצות ברגל ארבעה רמזורים בכביש מספר אחד וגם נדהמתי לראות בגינה הציבורית הסמוכה את הנשים השחורות, שנקראות בפינו נשות הטליבאן, נשים יהודיות, מה שנקרא משלנו, מכוסות שחורים מכף רגל ועד ראש, כולל הפנים, בסמרטוט שחור מתנפנף. לא רק הנשים כך, גם הילדות, טוב שלפחות פניהן הצעירות אינן מכוסות, אבל כל גופן בל ייראה מבעד לשחור. לשמחתי, לא נראות רבות כמותן בירושלים. אבל שם, בבנייני הסלאמס של מוּסררה, הנושקים למאה שערים, הופתעתי לראות אותן.


    ''

    בנין מוזיאון התפר, רחוב ההנדסה 4, ירושלים. פעם "עמדת בית תורג'מן". הבנין נבנה בשנת 1932 על ידי האדריכל אנטון ברכמי, שבנה  לא מעט מבניני שייח' ג'ראח. בשנים  1948-1967  עבר פה הקו העירוני של גבול  ישראל ירדן. סימני הירי בחוץ ועמדות התצפית והירי בפנים נשמרו. כך שמראה הבנין בחוץ ובפנים  מספר את תולדותיו.

     

    בכניסה החלפתי מבט עם זוג שיצא, התחלפנו.


    ''

    המרפסת הנוטה ליפול, שכמעט חרבה - דני קרוון שמר אותה, נתן לקירות לדבר


    ''

    ''

    איך הסיפור מתגלגל, בשני הצילומים למעלה, עמדות התצפית והירי

     

    בפנים,  במעין מניפסט של התערוכה, קראתי, שיש לא מעט דמיון בין האדם ובין עץ השדה. העצים מדממים, מסתבר, הם גם מְתַקשרים בינם לבין עצמם, מזהירים מסכנה, יש ביניהם קרובים יותר וקרובים פחות (לא רק קרבה פיזית) אולי אף עוינים זה לזה, מעין מראָה שלנו, אבל מסוכנת פחות.

     

    ''

    שלום חנוך, כי האדם עץ השדה

     

    ''

    נאוה הראל שושני, עלי צבר על דוקרן ברזל. עבודה מתכלה. תאמינו או לא, אבל עלי הצבר שהונחו זה על זה ונדקרו במוט ברזל, גידלו עלים חדשים, היו לצמח אחד. אולי כמו הצבר, לא אבדה תקותינו.


    ''

    נאוקו איטו, ארה"ב, יפן, טבע אורגני 2019, ענף עץ בשלכת וצנצנות זכוכית, וסיפור חדש נוצר שם בין הפריטים מהטבע ויצירת האדם. כאילו העצים דברו אתנו

     

    עברתי מאולם לאולם, בשלוש קומותיו של המוזיאון הקטן, המוצגים אצורים בחלל בנינוחות המאפשרת  נשימה ואינטימיות וכל הזמן שאלתי את עצמי, איך ייתכן שאני פה לבד במוזיאון הזה. שהמוזיאון ריק מקהל, בעצם.

     

    בבית הקפה שעל הגג - מנקודות התצפית היפות על ירושלים - אחרי ששאבתי מלוא אויר מרפה ומרַפא וכמעט הסתחררתי ועפתי מעלה, הפתעה: גיליתי בני אדם. שתי נשים ישבו על כוסות של קוקה קולה. המזנון היה פתוח, מישהו שעליו, עמד מאחורי דוכן, ועוד איש בכובע קש, ישב, דפדף בספר - יש בבית הקפה ספריה פתוחה לעיון של ספרי אמנות - איכשהו היתה לי הרגשה שמתחת לכובע הקש, ישב בעל הבית.


    ''

    ממרחק כמה מטרים אפשר לראות את הנעשה או הלא נעשה על הגג. יונת שלום או שמא עורב


    ''

    ויותר מקרוב,  אותו פסל של קדישמן מגג המוזיאון


    ''

    והעיר שפרושה מתחת, בצילום שלמעלה ושלמטה


    ''

     

    מיד התנפלתי במחמאות על "בעל הבית". שאכן היה בעל הבית. שמו רפי אתגר, אמן.

     

    "המוזיאון נוסד ביוזמתו של רפי אתגר, " כתוב בויקי... "הודות לתרומתה הנדיבה ותמיכתה המתמשכת של משפחת גאורג פון-הולצברינק מגרמניה, באמצעותה של הקרן לירושלים, ונבחר על ידי "הניו יורק טיימס"   כאחד מ-29 המוסדות המובילים בעולם בתחום האמנות."


    "מי יודע על זה, למה אין פה אנשים?" יריתי לעברו של איש שיחי הסבלני והסובלני.


    ''

    בית הקפה שעל הגג, ספריה, שולחנות כחולים, מיץ תפוזים סחוט במקום וקפה, ועיקר העיקרים רוח נפלאה ושגרה ירושלמית רוחשת למטה

    ''

    למטה, עוברות הרכבת הקלה והתחבורה הציבורית, ודוהרות אלפי מכוניות,  מי מבין כל אלה מביט מעלה, יודע על המתרחש פה

     

    נו למה באמת, אף שמיטב  האמנים בארץ ובעולם השתתפו בתערוכותיו. כשברשימה נמצאים: אנסלם קיפרברוס נאומןביל ויולהסופי קאלוים ונדרס, תומאס הירשהורן, גילברט וג'ורג', פול מקרטי, ברברה קרוגר, ג'ני הולצר, דאגלס גורדוןיעל ברתנאמיכל רובנר,דני קרווןמשה גרשונימיכה אולמןיהושע נוישטייןלארי אברמסוןסיגלית לנדאוציבי גבעמנשה קדישמןמיקי קרצמן ומיכל נאמן

     

    "כי אין תקציב ואין כסף," היתה התשובה הצפויה.

     

    מוזיאון על התפר, כשמו כן הוא. תערוכותיו המתחלפות נוגעות במקומות החמקמקים של תפר, גבול, והגדרה, בתפרים לאומיים, אתניים, מעמדיים, דתיים וחברתיים, כדי לעודד דיאלוג במציאות רוויית קונפליקטים.

     

    אם זו מטרתו, במציאות הפוליטית של היום, אתם יכולים לתאר לעצמכם את מי הוא מעניין, באלו  תקציבים הוא יכול לזכות ועד כמה הוא תפרן, המוזיאון על התפר.

     

    אפילו משפחת התורמים משפחת גאורג פון הולצברינק נשברה. התורמים הזדקנו, עייפות החומר. את בניהם נשא הרוח, סחף אור אחר, די להם מהמזרח התיכון ומהשלום שלום ואין שלום, שפעם  האמינו בו. וגם מהעיר הזאת, שחוברה לה יחדיו אבל לא מתחברת ולא מתחברת.

     

    מירי רגב, אקס שרת התרבות שלנו, אולי היתה מוכנה לעלות על העץ הגבוה והחתרני הזה, אבל בתנאי שתבחש בקדרת התכנים, ולזה רפי אתגר לא יסכים. אבל ימים יגידו. כי בלי כסף אין אמנות. ומי ידע על המוזיאון המופלא הזה, ועל התערוכות שבו בלי פרסום.

     

    עובדה, לא ידעתם, נכון.

     

    "ובהתחלה גם לא רציתי מדובשם, לא היה לי צורך במשרד התרבות," ספר אתגר. "היתה התמיכה של המשפחה הגרמנית, אבל עכשיו, אני סוחב כמה שאוכל, תרומה פה ותרומה שם. קיבוץ נדבות."

     

    והאיש בשנות השבעים שלו, עייפותו ויאושו דברו אלי, אותו יאוש, שאני ניצבת מולו בפניהם, בהליכותיהם ובתנועותיהם של רבים מחברי. "הובסנו" הוא השלט שהם נושאים על גופם. ואולי הגיל, ואולי הרמת הידיים, אי היכולת להמשיך ולהלחם על מה שכל חייך היה ערך ואיננו עוד. עצבות גדולה.

     

    אחר כך קראתי עליו, על רפי אתגר, ששעה בעולם עם גדולי האמנים, יצר כרזות והציג ברחבי העולם, כתב ספרים על אמנות, יזם את מוזיאון על התפר והוא מנהלו האמנותי עד היום. מוזיאון שהוא שגעון, שגעון של איש אחד.

     

    האיש הזה, שרשימת התערוכות שלו תופסת עמודים, וכך גם התערוכות שאצר למוזיאון שעל התפר, ישב איתי והציע לי משהו לשתות, ותהיתי ביני לביני, האם רצה לכבד אותי ואולי רצה שייכנסו עוד 20 ₪ לקופת המוזיאון.

    אחר כך יצא באיזו אמתלה, ספר שעדיין לא אכל היום. אבל יש לו עודפים וזה לא נורא.

    לכן, הופתעתי לפגוש בו שוב ביציאה.

     

    לבדו, ליד דוכן חנות המוזיאון הקטנה. בידיו צרור מפתחות ענק.

     

    "כן, נשארתי, אז כבר אנעל היום," אמר כמתנצל.

     

    שגעון של איש אחד, מוזיאון של איש אחד, אמרתי כבר.

     

    כתבה וצלמה באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

     

    *מוזיאון על התפר

    http://www.mots.org.il/Eng/Index.asp

     

    https://shimur.org/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%A7%D7%95-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A8-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%94/

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/19 23:12:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-07-28 17:34:42

      עצוב. מאד. התייחסת לדור שהוא... נו, פשוט עולם הולך ונעלם. פעם היו עושים לשם המעשה ולא טורחים בפרסום האישי, והיום הפרסום הוא שם המשחק. לא רק באמנות, במוזיקה, בספרות, אלא בכלל. לו היה מדובר בתכנית אוכל לא היה גבול לתקציב...
      כמה נכון, מכבית
      עצוב. מאד. התייחסת לדור שהוא... נו, פשוט עולם הולך ונעלם. פעם היו עושים לשם המעשה ולא טורחים בפרסום האישי, והיום הפרסום הוא שם המשחק. לא רק באמנות, במוזיקה, בספרות, אלא בכלל. לו היה מדובר בתכנית אוכל לא היה גבול לתקציב...
        24/7/19 20:34:

      צטט: גליה ק 2019-07-24 14:41:54

      כתיבה יפה. בינתיים את המשווקת הכי טובה למוזיאון הזה...
      תודה רבה, שלא לשמה...

       

        24/7/19 14:41:
      כתיבה יפה. בינתיים את המשווקת הכי טובה למוזיאון הזה...
        20/7/19 21:08:

      צטט: מיסיס H 2019-07-20 20:30:22

      במיוחד העבודה המתכלה עם עלי הצבר. יש בה עצב מסויים. ואולי, לא בכדי החליטה להציגה במוזיאון הזה. תודה שהבאת.
      גם אני התרגשתי מהעבודה הזו, אבל יש עוד שירגשו!

       

        20/7/19 21:07:

      צטט: תכשיט 2019-07-20 19:02:46

      פשוט וואו!!! עוד לא ביקרתי שם....עכשיו חייבת...:))
      מה שנכון, נכון, חייבת!
        20/7/19 20:30:
      במיוחד העבודה המתכלה עם עלי הצבר. יש בה עצב מסויים. ואולי, לא בכדי החליטה להציגה במוזיאון הזה. תודה שהבאת.
        20/7/19 19:02:
      פשוט וואו!!! עוד לא ביקרתי שם....עכשיו חייבת...:))
        19/7/19 12:58:

      צטט: life3 2019-07-19 12:28:41

      כתוב יפה נפוליאונה. בפעם הבאה תגיעי עם הרכבת הקלה ותחסכי לעצמך עלויות חנייה. גם פקקים. בין הבעיות של המוזיאון הזה- לא יודעים לשווק. לא כלולים כתחנה יצירתית במערכות חינוך - גם יסודי גם תיכון וגם אקדמיה. הן לביקור והן לדיון. ומי שחולף על פני המקום לא בדיוק קולט מה בינו לבין מצב העצים. אבל בהחלט מיקום מרתק ומאחוריו אדם מרתק. תודה על הפוסט
      חברי,  חיים, בתור ירושלמי, כדאי לך לדעת, במקומותי, קרי בשכונות הדרומיות ממרכז העיר אין רכבת קלה! לא בטוח שתהייה בימי חיי. זאת ועוד, לשיווק ויחסי ציבור צריך הרבה כסף! בכל אופן, תודה רבה על התגובה

       

        19/7/19 12:52:

      צטט: bonbonyetta 2019-07-19 12:19:05

      *

       

      אהבתי חלק גדול מהמוצגים והתמונות שדיברו אלי, אהבתי יותר מכל והצטמררתי משם התערוכה "גם עצים מדממים", אין יותר חזק מזה.

      תודה שחלקת.

      התערוכה עצמה, האמת, לא התקשרה לי עם השם שניתן לה.

      בונבון, הראיתי רק שני מוצגים מנושא התערוכה, טעימה בלבד. השם ייצג את התערוכה נאמנה. אולי לא הראיתי די מיצגים

        19/7/19 12:49:

      צטט: א ח א ב 2019-07-19 10:26:54

      תודה רבה. פינה הראויה לביקור קרוב..
      אכן, אגב לא פתוח בשבת

       

        19/7/19 12:28:
      כתוב יפה נפוליאונה. בפעם הבאה תגיעי עם הרכבת הקלה ותחסכי לעצמך עלויות חנייה. גם פקקים. בין הבעיות של המוזיאון הזה- לא יודעים לשווק. לא כלולים כתחנה יצירתית במערכות חינוך - גם יסודי גם תיכון וגם אקדמיה. הן לביקור והן לדיון. ומי שחולף על פני המקום לא בדיוק קולט מה בינו לבין מצב העצים. אבל בהחלט מיקום מרתק ומאחוריו אדם מרתק. תודה על הפוסט
        19/7/19 12:19:

      *

       

      אהבתי חלק גדול מהמוצגים והתמונות שדיברו אלי, אהבתי יותר מכל והצטמררתי משם התערוכה "גם עצים מדממים", אין יותר חזק מזה.

      תודה שחלקת.

      התערוכה עצמה, האמת, לא התקשרה לי עם השם שניתן לה.

        19/7/19 10:26:
      תודה רבה. פינה הראויה לביקור קרוב..
        19/7/19 10:20:

      צטט: גילהסטחי 2019-07-19 07:02:54

      משחק המילים תפר תפרן מזכיר לי את השיר מחג פסח "תיפרו לי בגד עם כיסים, מילאו כיסיי באגוזים", ובמקרה הזה הכיסים ריקים בגלל הפוליטיקה הפנימית והחיצונית. עם זאת סופה של כל אמנות להפוך לשיח, ולכך תורמת הרשומה שלך.
      כן, אכן הכיסים ריקים. אמן, אמן, דברייך נוטעים תקווה

       

        19/7/19 10:19:

      צטט: רונית אברהם 2019-07-18 18:52:03

      בעיקר עצוב. את כותבת ומתעדת נפלא!
      תודה רבה, רונית, שמחת אותי מאד מאד, למרות העצב

       

        19/7/19 10:17:

      צטט: * חיוש * 2019-07-18 18:11:17

      יקירתי נשיקה

      בכתיבתך המיוחדת והמרגשת בתיאור המקום, הירהורי לבך

      והתמונות שצילמת - העצמת את החוויה שעברת באותו ביקור במוזיאון.

      שנים רבות שלא ביקרתי בירושלים

      היה לי מרגש ומרתק לקרוא על המקום.

      השם של התערוכה " גם עצים מדממים" נוגע ומעורר מחשבה

      מרגיש לי שזהו עורב  הפוצע את המקום שעליו הוא עומד....

      תודה ששיתפת אותנו

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      אני מתפעלת מנדיבותך ומהתגובות החמות שלך. מחממת לב, שכמותך



       

        19/7/19 10:08:

      צטט: איציק אביב 2019-07-18 08:32:27

      מעניין, שונה, מרגש.
      איזה יופי של תגובה, תודה רבה, איציק
        19/7/19 10:00:

      צטט: ~בועז22~ 2019-07-18 04:23:58

      קצת עצוב, מצד אחד. קצת עצוב יותר, מצד שני. פינת-חמד עם תוכן מופלא מנוהלת ע"י אדם מיוחד - ואין קונים...
      כן, כן, קונים אין ומה נעשה בסחורה שנותרה? זהו שהכל במונחי סחורה, בא לי לחזור ל"קפיטל" של מרקס

       

        19/7/19 09:58:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-07-18 00:19:24

      בינתיים רק הצצתי, תודה , מרשים ביותר (הערה קטנה. ב"כי האדם עץ השדה", ה"כי" היא מילת שאלה. רטורית)
      בזכותך, מכבית,הוספתי את השיר. תודה לך
        19/7/19 09:57:

      צטט: עמנב 2019-07-17 23:43:09

      יפה כתבת, באבא יאגה. כל טוב, עמוס.
      טובה שהחמאת, עמוס
        19/7/19 07:02:
      משחק המילים תפר תפרן מזכיר לי את השיר מחג פסח "תיפרו לי בגד עם כיסים, מילאו כיסיי באגוזים", ובמקרה הזה הכיסים ריקים בגלל הפוליטיקה הפנימית והחיצונית. עם זאת סופה של כל אמנות להפוך לשיח, ולכך תורמת הרשומה שלך.
        18/7/19 18:52:
      בעיקר עצוב. את כותבת ומתעדת נפלא!
        18/7/19 18:11:

      יקירתי נשיקה

      בכתיבתך המיוחדת והמרגשת בתיאור המקום, הירהורי לבך

      והתמונות שצילמת - העצמת את החוויה שעברת באותו ביקור במוזיאון.

      שנים רבות שלא ביקרתי בירושלים

      היה לי מרגש ומרתק לקרוא על המקום.

      השם של התערוכה " גם עצים מדממים" נוגע ומעורר מחשבה

      מרגיש לי שזהו עורב  הפוצע את המקום שעליו הוא עומד....

      תודה ששיתפת אותנו

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב



       

        18/7/19 08:32:
      מעניין, שונה, מרגש.
        18/7/19 04:23:
      קצת עצוב, מצד אחד. קצת עצוב יותר, מצד שני. פינת-חמד עם תוכן מופלא מנוהלת ע"י אדם מיוחד - ואין קונים...
      בינתיים רק הצצתי, תודה , מרשים ביותר (הערה קטנה. ב"כי האדם עץ השדה", ה"כי" היא מילת שאלה. רטורית)
        17/7/19 23:43:
      יפה כתבת, באבא יאגה. כל טוב, עמוס.
        17/7/19 23:25:

      צטט: תנועת כמוך 2019-07-17 23:21:43

      שולח כוכב תודה על השיתוף של הפוסט המושקע

      תודה רבה

        17/7/19 23:21:

      שולח כוכב תודה על השיתוף של הפוסט המושקע

        17/7/19 23:04:

      צטט: ארנה א 2019-07-17 21:27:50

      מסקרן ומזמין. למה לא אמרת קודם?! מחר ודי? *** אבל, במוצ"ש יש משהו מעניין בכנסיה הסקוטית.
      חבל. עד שאני כותבת משהו...מה יש בכנסיה הסקוטית? אבדוק

       

        17/7/19 23:02:

      צטט: ~ ~ 2019-07-17 18:51:53

      נראה מקום מרתק

      צילומים יפים

      מרתק ממש

        17/7/19 21:27:
      מסקרן ומזמין. למה לא אמרת קודם?! מחר ודי? *** אבל, במוצ"ש יש משהו מעניין בכנסיה הסקוטית.
        17/7/19 18:51:

      נראה מקום מרתק

      צילומים יפים

        17/7/19 17:01:

      צטט: דוקטורלאה 2019-07-17 16:50:11

      קראתי בהתרגשות את התיאורים של המקום בו ביקרת, ורעיון אחד הציק לי - לו היינו שולחים אמן/אמנית צעירים, מה היתה התרשמותם? מה היו הם מעלים על הכתב? מתוך השוואה בין שתי ההתרשמויות היינו מעריכים את המקום, הוא היה מקובל עלינו וברור לנו. כמובן שהביקור האישי של הקורא/ת היה הרצוי ביותר. העיקר, תודה רבה על ההיכרות עם המקום, זה ניראה לי חשוב מאד. מאחלת לך יכולת ורצון להאיר את עינינו מפעם לפעם.
      ללא ספק, הייתי גם כן רוצה לשמוע התרשמות של אמן צעיר. אולי עוד אתפוס אחד כזה שם, אם כך יהיה, אדווח.
      תודה רבה, דוקטור לאה, על העידוד
        17/7/19 16:50:
      קראתי בהתרגשות את התיאורים של המקום בו ביקרת, ורעיון אחד הציק לי - לו היינו שולחים אמן/אמנית צעירים, מה היתה התרשמותם? מה היו הם מעלים על הכתב? מתוך השוואה בין שתי ההתרשמויות היינו מעריכים את המקום, הוא היה מקובל עלינו וברור לנו. כמובן שהביקור האישי של הקורא/ת היה הרצוי ביותר. העיקר, תודה רבה על ההיכרות עם המקום, זה ניראה לי חשוב מאד. מאחלת לך יכולת ורצון להאיר את עינינו מפעם לפעם.
        17/7/19 12:54:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2019-07-17 12:47:03

      קראתי ומצאת עצמי מתחבר ונישזר אל בין המילים והתמונות.

      כתיבה נאה לקריאה נעימה. תודה.

      תודה רבה לך, חבר

      קראתי ומצאת עצמי מתחבר ונישזר אל בין המילים והתמונות.

      כתיבה נאה לקריאה נעימה. תודה.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין